מתראיינת לידיעות תל אביב בעקבות "פרשת ויינשטיין"

הנה אני יושבת על כסא במאי באמצע שדה ומישירה מבט למצלמה. אני מדברת עם העיתונאית דניאל ברונשטיין על דברים שאני משמיעה בדרך כלל בהרצאות שלי ולחלקם התייחסתי בטורי דעה שכתבתי, ויחד עם זאת מעולם לא השמעתי אותם לקהל רחב כל כך כמו קהל הקוראיםות של ידיעות תל אביב. מה שהכי מרעיד אותי בכתבה הזו הוא לא הדברים שאני אומרת, בכלל לא. אני מורגלת בלהשמיע אותם ולקבל עליהם את כל קשת התגובות. מה שהכי מלחיץ אותי זה שאני מוגדרת כ"במאית". אין מילה אחרת לתאר את מה שאני עושה? למה אין תרגום הולם ל"פילמייקר" בעברית?  "במאית" זה כל כך כבד! נשמע לי הזוי שאני והיצ'קוק וגודאר באותו מקצוע, אני בטח חולמת. למרות שסיימתי לימודי בימוי בהצטיינות וראשונה במחזור. ולמרות שביימתי סרט גמר קצר שהשקיעו בו קרנות והסתובב בפסטיבלים והוקרן בטלוויזיה. ולמרות שאני מביימת עכשיו את "על כסא הבמאי יושבת אישה", פרויקט דוקו ממש גדול של סרט וסדרת רשת, שחלקים ממנו כבר אשכרה ערוכים, ואני מקרינה קטעים מתוכו בהרצאות וכנסים. ואפילו שכבר העזתי לקרוא לעצמי במאית בפייסבוק ולהקים את הבלוג הזה שנקרא "גרסת הבמאית". למרות כל זה. כן. אני עדיין מתקשה לקרוא לעצמי במאית. זה מרגיש לי לא צנוע. כל פעם שמציגה את עצמי כבמאית זה דורש ממני מאמץ. מרגיש מאולץ. יכול להיות שזה נובע מהסגידה שטיפחו בי לבמאים במהלך שנות לימודי הקולנוע (לבמאים ולא לבמאיות). מתנגנת לי בראש שורה משיר של שלמה ארצי "ולבמאי יש את כולם, הוא כמו האלוהים". אני מבוהלת. "איזה פחד. אני לא כמו אלוהים! כל מה שאני רוצה זה לעשות סרטים!". נשימה עמוקה. אני מבינה שיש סיכוי שאני סובלת מתסמונת המתחזה (עליה שמעתי ממש לראשונה לפני כמה ימים מליאור אלפנט) ואז חוככת בדעתי אם אני לא סובלת בעצם מהתסמונת ההפוכה. מתי בעצם זה בסדר לקרוא לעצמי במאית? אחרי שסיימתי בית ספר לבימוי? אחרי שהשלמתי סרט גמר? אחרי שהשלמתי סרט ביכורים? אחרי שכתבו לי ערך ויקפדיה? שזכיתי להכרה? חברה אומרת לי "עזבי אותך משטויות. את במאית". אני לא בטוחה שאני מאמינה לה. "אולי זה יהיה בסדר אחרי שאשלים את הפרויקט. אולי אז זה כבר ירגיש יותר מדויק", אני אומרת. לה ולעצמי. אומרת ובינתיים מתיישבת על כסא הבמאי וחולקת באהבה רבה קצת ממה שיש לי לומר על נשים, גברים ותעשיית הקולנוע המקומית. מוזמניםות לקרוא.




תודה לעיתונאית דניאל ברונשטיין על הרגישות והכנות והפרגון. תודה לריאן על הצילום הנהדר. היה לי כיף. 

תגובות

רשומות פופולריות