רוב סרטי העלילה, המופצים בבתי הקולנוע, מבויימים על ידי גברים. סרטיהן של נשים מהווים בממוצע
5-10% מכלל הסרטים העולים לאקרנים מדי שנה. השאלה מדוע זה כך ואיך אנחנו משנות את זה מעסיקה קולנועניות ופעילות פמיניסטיות מזה שנים ומסוקרת בהרחבה באופן קבוע במגזינים ובלוגים מהשורה הראשונה דוגמת The Guardian, Women and Hollywood, Variety, Indiewire ועוד. יש שיבקשו לסתום את הגולל על הדיון החשוב סביב ייצוגן הנמוך של נשים כבמאיות, קרי מובילות הסיפור הקולנועי, בהינף יד. אלה יאמרו שנשים פשוט לא רוצות לביים.
מוזר. בעיקר בהתחשב בעובדה שנשים מהוות רוב בלימודי קולנוע באופן גורף - גם כשמדובר בהשכלה גבוהה וגם תיכונית. ועוד יותר משונה לחשוב כך, כאשר החל משנות ה-70' צצים עוד ועוד ארגונים, פסטיבלים, קבוצות, קרנות ואיגודים שמטרתם לקדם עשייה קולנועית של נשים.
העדרותן של נשים מכסא הבמאי, אם כן, מצביעה על שוק עבודה ממוגדר שמעדיף באופן מובהק גברים ונובעת מסיבות רבות ומגוונות: תעשייה גברית בה משקיעים נרתעים להפקיד את כספם בפרויקט שמובילה אישה; אי התאמתה של התעשיה והדרישות המקצועיות לאמהות; נורמות סקסיטסטיות ואפליה מובנית בתעשיה שהופכות את סביבת העבודה לקשה עד בלתי- אפשרית עבור נשים רבות; מוסכמות 'הסיפור הטוב' שהוא לרוב סיפור על גבר מנקודת מבט של גבר ועוד.
חשיבותם של סרטי הבמאיות נובעת מכך שיש באפשרותם לחלץ את הנשים מהייצוג הסקסיסטי והסטריאוטיפי של סרטי הגברים ולהביא למסך נשים וסיפורים מורכבים ואותנטיים מנקודת מבט פנימית ואינטימית. במילים אחרות, רק נשים יכולות להביא למסך את חייהן ואת עצמן ולהכניס את עצמן להיסטוריה. גברים, באופן טבעי, עושים זאת בהצטיינות יתרה בשביל עצמם. בעיקר גברים לבנים בני המעמד בינוני- גבוה כמובן.
בישראל ממוצע הסרטים שבויימו על ידי נשים עומד על כ-10%. ואולם אל הנתון הזה יש להתייחס במשנה זהירות. ראשית, במשך קרוב לארבעים שנות קולנוע, מ-1932 אז עלה למסכים "עודד הנודד" שנחשב לסרט הישראלי הראשון ועד 1969 אף אישה לא ביימה סרט בישראל. ואחרי הסרט הראשון שביימה אישה בארץ, שוב שקטה הארץ עשור שלם עד 1979. שנית, גם כשנשים החלו לביים סרטים, השתתפותן נתונה לתנודות כאשר יש שנים בהן אין אף סרט שביימה אישה (למשל בשנת 1984 וגם בשנת 2000); יש שנים בהן יש סרט אחד או שניים של אישה (1992 וגם 2009 ו-2010); שנים בהן סרטי הנשים מהווים חמישית או רבע מכלל הסרטים (1994 ו-2011); ושנה אחת יוצאת דופן בה מספר סרטי הבמאיות מגיע כמעט למחצית (!) מכלל הסרטים (2014). לכן דרושה סטטיסטיקה טהורה ומקצועית שתמפה את כלל הנתונים ותעשה סדר באשר להשתתפותן של נשים בבימוי קולנוע עלילתי. ובכלזאת, ניתן בהחלט לומר שנראה כי דרכינו עוד ארוכה ליום בו סרטיהן של נשים ישקפו את שיעורנו באוכלוסיה וכן את הגיוון העדתי- מעמדי- דתי שלנו ויהוו מחצית מכלל היצירה הקולנועית בישראל ובעולם. מעניין איך הקולנוע יראה אז. ועד שיגיע היום הזה, אפשר להתנחם בסרטים שביימו נשים עד כה ולחפש את עצמנו ואת החברות, האחיות והאמהות שלנו על המסך. והנה נקודת מוצא- רשימת הסרטים העלילתיים שביימו נשים בישראל.
* הרשימה המקורית פורסמה ב-2014 והיא מתעדכנת מדי שנה.
לפני מחר/ אלידע גרא, 1969 אל תשאלי אם אני אוהב/ ברברה נובל, 1979
רגעים/ מיכל בת אדם, 1979 מעגלים של שישבת/ עידית שחורי, 1980 על חבל דק/ מיכל בת אדם, 1980 אלף נשיקות קטנות/ מירה רקנטי, 1982
בן לוקח בת/ מיכל בת אדם, 1982 דברי אליי אהבה/ ציפי טרופה, 1983 המאהב/ מיכל בת אדם, 1986 תל אביב – ברלין/ ציפי טרופה, 1987 אלף נשותיו של נפתלי סימן טוב/ מיכל בת אדם, 1989 על הפנים/ הדסה דגני ודליה חוברס, 1989 אבא גנוב 3/ איילת מנחמי, 1991 סיפורי תל אביב/ איילת מנחמי ונירית ירון, 1992 קיץ אצל אריקה/ דליה הגר, 1992 אישה זרה/ מיכל בת אדם, 1993 איה, אוטוביוגרפיה דימיונית/ מיכל בת אדם, 1994 ארץ חדשה/ אורנה בן דור, 1994 בשם האהבה/ עידית שחורי, 1994 סיפור שמתחיל בלוויה של נחש/ דינה צבי ריקליס, 1994 כלבים לא נובחים בירוק/ ארנה ויוחנן רביב, 1996 עפולה אקספרס/ ג'ולי שלז, 1997 אהבה ממבט שני/ מיכל בת אדם, 1998 כרוניקה של אהבה/ ציפי טרופה, 1998 סודות משפחה/ ניצה גונן, 1998 חצוצרה בואדי/ לינה וסלבה צ'פלין, 2001 שישה מיליון רסיסים/ ציפי טרופה, 2001 היה או לא היה/ לינה וסלבה צ'פלין, 2002 חיים זה חיים/ מיכל בת אדם, 2003 אור/ קרן ידעיה, 2004 ולקחת לך אישה/ רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ, 2004 מוכרחים להיות שמח/ ג'ולי שלז, 2005 קרוב לבית/ וידי בילו ודליה הגר, 2005 שלוש אמהות/ דינה צבי ריקליס, 2006 מדוזות/ שירה גפן ואתגר קרת, 2007 נודל/ איילת מנחמי, 2007 ריטה שם זמני/ מיכל בת אדם, 2007 הבוגד הקטן/ לין רות', 2008
חיי אהבה/ מריה שרדר, 2008
מוקי בוערה/ לינה וסלבה צ'פלין, 2008 שבעה/ רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ, 2008 9.99$/ תתיה רוזנטל, 2008 כלת הים/ קרן ידעיה, 2009 מאיה/ מיכל בת אדם, 2010 אורחים לרגע/ מיה קניג, 2011 ג'ו + בל/ רוני קידר, 2011 הנותנת/ הגר בן אשר, 2011 התפרקות/ נינה מנקס, 2011
לא רואים עליך/ מיכל אביעד, 2011 עמק תפארת/ הדר פרידליך, 2011 אליס/ דנה גולדברג, 2012 ברקיע החמישי/ דינה צבי ריקליס, 2012 הירושה/ היאם עבאס, 2012 למלא את החלל/ רמה בורשטיין, 2012 ריח פועלים/ גודיס שניידר, שונית אהרוני, רוני אורון, איילת ורשל, 2012 ההיא שחוזרת הביתה/ מאיה דרייפוס, 2013 עד סוף הקיץ/ נועה אהרוני, 2013 פלסטלינה/ וידי בילו, 2013 אנשים כתומים/ חנה אזולאי הספרי, 2014 אפס ביחסי אנוש/ טליה לביא, 2014 בורג/ שירה גפן, 2014 בן זקן/ אפרת כורם, 2014 גט/ רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ, 2014 הקפות/ לי גילת, 2014 הרחק מהעדרו/ קרן ידעיה, 2014 וילה תומא/ סוהא עראף, 2014 טירוף כפול שלוש/ דניאל ג'יידלין, 2014 מיתה טובה/ שרון מימון, טל גרניט, 2014 עמק/ סופי ארטוס, 2014 פנסיון פראכט/ תמר ירום, 2014 פרינסס/ טלי שלום עזר, 2014 סופעולם/ רוני קידר, 2014 שגר אותי לחלל סשה/ גנית אורין, 2014
ברש/ מיכל ויניק, 2015
ההר/ יעל קיים, 2015
ירח בבית 12/ דורית חכים, 2015
למה עזבתני/ הדר מורג, 2015
נדיה שם זמני/ טובה אשר, 2015
סיפור על אהבה וחושך/ נטלי פורטמן, 2015
פעם הייתה ילדה/ נטלי קפלן, 2015
אנשים שהם לא אני/ הדס בן ארויה, 2016
הפורצת/ הגר בן אשר, 2016
לעבור את הקיר/ רמה בורשטיין, 2016
סופת חול/ עילית זקצר, 2016
עניינים אישיים/ מהא חאג', 2016
בין העולמות/ מיה חטב, 2017
הדרך לאן/ מיכל בת אדם, 2017
לא פה, לא שם/ מייסלון חמוד, 2017
מות המשוררת/ אפרת מישורי, דנה גולדברג, 2017
משפחה/ רוני קידר, 2017
פאק יו ג'סיקה בלייר/ קרני הנמן, 2017
אין בתולות בקריות/ קרן בן רפאל, 2018
הנשף/ טל גרניט, שרון מימון, 2018
ליידי טיטי/ אסתי עלמו וקסלר, 2018
ליצנים בצללים/ ג'וזי מונט, 2018
מונטנה/ לימור שמילה, 2018
מרסי/ טלי שלום עזר, 2018
נשים מתות מהלכות/ הגר בן אשר, 2018
עץ תאנה/ עלם- וורק דוידיאן, 2018
פרה אדומה/ ציביה ברקאי יעקב, 2018
אישה עובדת/ מיכל אביעד, 2019
ככה את אוהבת/ לימור שמילה, 2019
מאמי/ קרן ידעיה, 2019
סוף אהבה/ קרן בר רפאלי, 2019
אחד בלב/ טליה לביא, 2020
אסיה/ רותי פרי-בר, 2020
שתיים/ אסתר אלקיים, 2020